איך סרט גרוע לימד אותי את השיעור הכי חשוב בקבלת החלטות

תנו לי לקחת אתכם עשר שנים אחורה. אני ואשתי, חובבי קולנוע מושבעים, מחליטים לנצל את "יום הקולנוע" המפורסם - זה שבו כל הכרטיסים עולים 10 שקלים בלבד. על הנייר? דיל משתלם. בפועל? חוויה שנחרטה לי בזיכרון מהסיבות הלא נכונות.

הגענו לאולם והבנו מיד שזו טעות. הצפיפות הזכירה הופעת רוק המונית, המזגן שבק חיים והרעש היה בלתי נסבל. אם זה לא מספיק, אז גם הפופקורן נגמר (אירוע היסטורי בפני עצמו). ואז התחיל הסרט. רבע שעה לתוכו כבר הבנו: נפלנו על סרט גרוע במיוחד.

בהתחשב בנסיבות, ההחלטה ההגיונית היתה כנראה לקום וללכת. אבל אז התחיל הדיאלוג הפנימי המוכר: "כבר התארגנו ויצאנו", "כבר נהגנו עד לכאן", "שרפנו שעה בתור", "לא חבל על המאמץ?". אז נשארנו. סבלנו בחום, ראינו סרט נוראי עד הסוף, ויצאנו מתוסכלים.

אז למה עשינו את זה לעצמנו?

התשובה היא הטייה פסיכולוגית ערמומית שנקראת כשל העלות השקועה (Sunk Cost Fallacy). המוח שלנו מחווט בצורה כזו שהוא מתקשה "למחוק" השקעה שכבר ביצענו. זה לא משנה אם מדובר בזמן, כסף או מאמץ. ברגע ששילמנו, אנחנו מרגישים מחויבים להמשיך, גם כשההיגיון זועק לעצור.

איך זה נראה בחיים האמיתיים? זה קורה לנו הרבה מעבר לאולם הקולנוע:

• בקריירה: אנחנו נשארים בעבודה שלא מקדמת אותנו רק בגלל הוותק שצברנו.

• בלימודים: סטודנטים שממשיכים בתואר שלא מעניין אותם כי "כבר סיימנו שנה א'".

• בניהול: מנהלים שממשיכים להזרים תקציבים לפרויקט כושל, רק כדי לא להודות שההשקעה הראשונית הייתה טעות.

אנחנו פשוט מפחדים להרגיש שבזבזנו משאבים לחינם. אנחנו מעדיפים להמשיך "לשלם" בהווה ובעתיד, רק כדי לא להתמודד עם הטעות של העבר.

הלקח שלי מאותו ערב הוא פשוט אך כואב: מה שהושקע - אבוד.  אי אפשר להחזיר את הזמן שעמדתם בפקק, את הכסף שכבר יצא מהחשבון או את השנים שעברו. הנתון היחיד שרלוונטי לקבלת ההחלטה הוא העתיד.

בפעם הבאה שאתם מתלבטים אם להמשיך או לחתוך, תשאלו את עצמכם שאלה אחת בלבד:

"אם הייתי מתחיל את הפרויקט/הקשר/הסרט הזה עכשיו, ללא היסטוריה קודמת - האם הייתי בוחר להמשיך?"

אם התשובה היא לא, תעשו לעצמכם טובה, ופשוט תשחררו. עדיף להודות בטעות קטנה היום, מאשר לשלם עליה מחיר יקר מחר.

ואיך כל זה קשור לדאטה?

כאן בדיוק נכנס לתמונה הכוח של נתונים. היתרון הגדול של נתונים הוא שאין להם אגו. לא אכפת להם כמה השקענו, כמה התאמצנו או כמה אנחנו רוצים להיות צודקים. המספרים פשוט משקפים את המציאות כפי שהיא. אז בפעם הבאה שאתם עומדים מול החלטה - בין אם זה פרויקט שנתקע או כיוון מקצועי חדש - תנסו לנטרל את הרגש ולחשוב כמו אנליסטים: תסתכלו על ה-ROI (החזר השקעה) העתידי, ולא על העלויות של העבר. כשנותנים לנתונים להוביל, קל הרבה יותר לשחרר את מה שלא עובד ולפנות מקום להצלחה הבאה.