אגירת נותונים ושימוש בהם כדי לזהות מגמות ולהפיק תובנות לגבי הרגלים של אלפי אנשים במשך חודשים ושנים זה כבר מזמן לא קונספט חדש. אבל מה אם מדובר בכמה אנשים בודדים ובפרק זמן של כמה ימים? האם יש גבול תחתון לגבי קנה המידה שעליו הגיוני לאסוף מידע? האם יש רזולוציה מינימלית שבה הגיוני להפיק תובנות מבוססות נתונים? נראה שלא.
סטודיו קריאייטיב משיקגו בשם TruthLabs החליט למלא את חלל המשרדים שלו בחיישני בלוטות' שישדרו נתונים לגבי המיקום והתנועה של עובדי המשרד לאורך שעות היום במשך חמישה ימים (שבוע עבודה). את המידע שהתקבל הם ארגנו וניתחו בצורות שונות ועל פיו יצרו ויזואלזציות אינטראקטיביות ומושקעות ביותר. הויזואלזיציות עוסקות בעיקר בניתוח הקשר בין העובדים וחללי המשרד השונים ודפוסי הפעילות המשתמעים מכך. הם קראו לפרוייקט DataSpaces.
באחת מהויזואליזציות ניתן גם לראות "מסלולים" נפוצים בשגרת היום של העובדים. זאת דוגמא טובה למידע שניתן לעשות בו שימוש כדי לנבא באילו דרכים יעשה יותר שימוש ויכול להוביל גם לסידור נבון יותר של המשרד כדי לייעל את התנועה.
כמובן שהמבצע הזה נוצר בתור ניסוי, כדי להדגים קונספט ולהוכיח נקודה לגבי הדרך שבה אפשר להשתמש במידע ברזולוציות ותחומים שנראים לנו יומיומיים ושגרתיים לגמרי. אבל התועלת המסחרית שבמערכות ניטור כאלה יכולה להיות אדירה. נסו לחשוב על רשתות קמעונאיות למשל, שמשתמשות בחיישנים כאלה כדי לבדוק איפה יש יותר תנועה בחנות, היכן אנשים מתעכבים ואיפה הם מבלים זמן במהלך מסע הקניות שלהם. או אולי עיריות שיוכלו לתכנן בצורה יעילה יותר מרחבים ציבוריים כגון מגרשי משחקים ופארקים, על סמך דפוסי תנועה של העוברים ושבים… ככל שטכנולוגיות החיישנים מתפתחות כך גדל מגוון הנתונים שאנחנו יכולים לאסוף מסביבה נתונה ובהתאמה גם מגוון התובנות שנוכל להסיק. כתוצאה מכך נוכל בעתיד לשפר מערכות וסביבות שבעבר לא רק שלא ידענו איך, אפילו לא חשבנו שצריך.
אם אתם מעוניים לקרוא יותר על הפרטים הטכניים שמאחורי הניסוי הזה, כמו גם על ההשלכות המסחריות שלו, אתם יכולים לקרוא מאמר שפורסם על ידי TruthLabs בבלוג שלהם במדיום.