מאז שהומצא הקולנוע, בערך לפני 100 שנה, הוא היה ונשאר אחת הפלטפורמות המוצלחות ביותר ליצירת והפצת יצירות אמנות. יצירות קולנוע מיועדות לרתק את הצופה, לגרום לו להרגיש קשת של רגשות בעוצמה ששום פורמט אחר לא משתווה אליה. סרטים יכולים לגרום לנו לצחוק, להזדעזע, לבכות, לפחד, להתפעל. ובעיקר לחשוב. סרטים טובים מלווים אותי ימים לאחר הצפייה, ולפעמים יותר.
בשנים האחרונות נראה שיש דעיכה בסרטים "אמנותיים" ומה שמגיע אלינו למסכים הוא בעיקר "להיטי קיץ" או "שוברי קופות" סתמיים, מוצרי צריכה שכל מטרתם היא להניב תשואה לאולפנים שהפיקו אותם. הוליווד, כך נראה, הפכה מתעשייה של אמנות לעסק כלכלי קר. וזה נכון. אבל גם בסרטים הממוסחרים של היום יש לא מעט אמנות. צוותים שלמים של מעצבים גרפיים, אנימטורים, מומחי תלת מימד, אנשי סאונד ואפקטים, צלמים, אנשי תאורה ועוד ועוד. ומדי פעם יוצים גם סרטים עם סיפור באמת באמת טוב. עם תסריט מקורי ומרתק. יש גם יצירות בינוניות ואפילו ממש גרועות כמובן , כמו בכל ענף אמנותי, זה לא אומר שהקולנוע חדל להיות אמנות. אבל כמות ההשקעה והמשאבים שמושקעים היום בסרטים היא מדהימה.
וכל התזמורת הענקית הזאת מנגנת תחת שרביטו של המנצח – הבמאי. הבמאים הגדולים מסוגלים לקחת כל סרט ולהטביע בו את החותם האישי שלהם, לתת משהו מעצמם, מהאישיות שלהם ומהחזון שלהם. אפשר לאהוב את היצירות שלהם ואפשר שלא, אבל אי אפשר להתכחש לכך שהבמאים הגדולים שינו את תולדות הקולנוע ומתחו את גבולות המדיום. מבחינה מסויימת אפשר להגיד שהבמאים הם ה"ארכיטקטים" של הקולנוע כפי שאנו מכירים אותו.
את הרעיון הזה בדיוק לקח המאייר פדריקו בבינה והביא אותו לחיים באתר נהדר בשם Archidirectors (שילוב של Architects ו-Directors). האתר מנסה להמחיש איך היו נראים הבתים של הבמאים הגדולים בהיסטוריה אם הם היו ארכיטקטים. כל פיסת נדל"ן חביבה באתר מלווה באנימציות ובהסברים על סגנון הבנייה ומהם ניתן ללמוד על סגנונו הייחודי של כל במאי.