אם יצא לכם אי פעם להתקל בשפת תכנות כלשהי, אתם בטח יודעים שהדבר הראשון והבסיסי ביותר בכל שפה הוא המשתנים. אם לא נתקלתם עדיין, מצויין – בשביל זה אתם כאן ;)
מה זה משתנים?
משתנים (variables), הן אבני הבניין הבסיסיות ביותר בכל שפת תכנות. כשאנחנו כותבים תוכנית אנחנו צריכים לעבוד עם מידע: שמות, תאריכים, מספרים, ערכים בוליאנים (True/False) וכו'. כדי לעבוד עם כל המידע הזה אנחנו צריכים לאחסן אותו בצורה כלשהי כדי שנוכל להתייחס אליו או לעשות עליו מניפולציות בצורה נוחה. משתנים הם כמו מיכלי אחסון קטנים שמאפשרים לנו לעשות בדיוק את זה: ע"י הגדרת משתנה, המחשב מקצה מקום בזיכרון לטובת המידע שלנו וכל מה שנשאר לנו לעשות הוא להגיד לו איך לקרוא למקום הזה ומה אנחנו רוצים לשמור בפנים. לאחר מכן, בכל פעם שנרצה להתייחס לאותה פיסת מידע, פשוט נקרא למשתנה שלנו בעזרת השם שהוגדר.
בשפת ה-T-SQL אנחנו חייבים להגדיר מהו סוג המשתנה מאחר ומשתנים ב-SQL Server מסוגלים להכיל ערכים מסוג אחד ספציפי. אם ציינתי שמשתנים מתפקדים כמו מיכלים אז התכונה הזאת מזכירה מיכלי מחזור, כאשר כל מיכל יכול לקבל רק פסולת מסוג מסויים (עכשיו אתם מבינים למה בחרתי את התמונה המשונה הזאת בראש הפוסט). משתנים ב-SQL Server גם אינם יכולים להכיל יותר מערך אחד בכל זמן נתון (למעט משתנים מסוג טבלה שעליהם אדבר בהמשך). במידה ונכניס ערך למשתנה שכבר מכיל ערך אחר, הערך החדש "ידרוס" את הקודם וכך כל משתנה מכיל תמיד את הערך האחרון שהוזן לתוכו.
הגדרת משתנה
כדי להגדיר משתנה חדש אנחנו צריכים להשתמש במילה Declare ("הגדר" באנגלית), להגדיר את שם המשתנה שלנו ואז את סוג הערכים (Data Type) שהמשתנה הזה יהיה מסוגל להכיל. חשוב: שם משתנה תמיד יתחיל עם הסימן "@".