תנאים

בפרק הקודם התעמקנו באופרטורים יחסיים שמאפשרים לנו לייצר ביטויים בוליאנים – שאלות שהתשובה עליהן יכולה להיות רק אחת מתוך שתי אפשרויות – True או False. באמצעות תנאים ניתן לקחת את הביטויים האלה ולהגדיר מה אנחנו רוצים שיקרה במידה והתשובה ששאלנו היא True, ומה יקרה אם היא לא. תנאים מאפשרים לנו ליצור תכניות דינמיות שיבצעו פעולות שונות בהתאם לתנאים משתנים.

משפטי IF

המילה השמורה if תופיע בתחילת כל תנאי שנרצה להגדיר. המשמעות של הצהרת if היא פשוטה: אם תנאי מסוים מתקיים (שווה ל- True), בצע את הפקודות הבאות. משפט if פשוט, יראה כך:

לאחר המילה if יגיע ביטוי בוליאני כלשהו. את הביטוי יש לסיים בנקודתיים. נקודתיים בפייתון מסמלות התחלה של בלוק (תת תכנית) ובהמשך נראה מקרים נוספים שבהם יש להשתמש בהן. לאחר מכן יגיע החלק של התכנית עצמה (statements) שמגדיר מה אנחנו רוצים שיתבצע במידה והתנאי נכון (True). תת התכנית יכולה להכיל פקודה פשוטה אחת או אלף. מה שחשוב הוא שכל החלק הזה צריך להיות "מוזח" (indented) כלפי פנים. בפייתון, בניגוד לרוב השפות, לא משתמשים בסוגריים כדי להגדיר התחלה וסוף של בלוק קוד כזה אלא בהזחה של הקוד כלפי פנים.

מה שנחשב להרגל טוב בשפות אחרות הופך כאן לחובה: ללא ההזחה הזאת פייתון לא תדע שיש קשר בין משפט התנאי לבין הפקודות שמגיעות אחריו. כשרוצים לסיים את בלוק הקוד הפנימי (הקוד שירוץ במידה והתנאי מתקיים) פשוט מפסיקים עם ההזחות וכך פייתון יודעת שהשורות האלה עומדות בפני עצמן והן חלק מהמשך התכנית. ז