מתי הייתה הפעם האחרונה שכתבתם? כאילו, על דף. בעזרת המכשירים המאורכים האלה שמוציאים דיו. לא, חתימה על צ'ק או מסמך בבנק לא נחשבת…
אם אתם לא תלמידים או סטודנטים יכול להיות שלא כל כך קל לכם לענות על השאלה הזאת. בזמן שאני כותב את השורות האלה (בעזרת מקלדת כמובן), אני באמת לא מצליח להיזכר. היו הרבה תחזיות שעד עכשיו המילה המודפסת תעלם לחלוטין וכל הקריאה שלנו תתבצע על מסכים. זה לא קרה וכנראה גם לא יקרה בעתיד הקרוב. עם כל האספקטים הירוקים של העניין (שאני לגמרי בעדם), אין כמו להחזיק מגזין, עיתון או ספר ביד ושום טאבלט או קינדל לא מצליח לתת לנו את החוייה הזאת.
אז הקריאה מדפים מסרבת להיעלם אבל הכתיבה על דפים כמעט ונכחדה. בתור ילד אופייני ממין זכר (וסליחה על הסטריאוטיפים), ניחנתי בכתב, איך אנסח את זה בעדינות, לא כל כך אסתטי. "כתב חרטומים" היה הניסוח הפחות עדין של אמא שלי. זה לא ממש הפריע לי כי בגיל 7 לא היה לי מושג מה זה חרטומים אבל ניחשתי שזאת לא מחמאה. מצב הכתב שלי לא השתפר עם השנים ולכן אני מאוד שמח שזכיתי להיוולד בעידן שבו המשמעות היחידה של קריאות הכתב שלך היא כמה קל יהיה למורים שלך לבדוק לך את המבחנים. זנחתי בשמחה את העט לטובת המקלדת ולא הבטתי לאחור.
תוכנות ייעודיות בעלות השם הלא מחמיא "מעבדי תמלילים" הפכו את הכתיבה המסורתית ללא יעילה במקרה הטוב ופשוט לא ריאלית במקרים אחרים. שימוש בפונטים שונים, יכולות עיצוביות של הטקסט ושל כל המסמך, אפשרויות חיפוש בתוך הטקסט שאנחנו כותבים והכי חשוב – אפשרויות עריכה ומחיקה בלתי מוגבלות (כן מחק וטיפקס, אני מסתכל עליכם), הביאו אותנו לנקודת אל חזור בכל הנוגע להרגלי הכתיבה שלנו כחברה. נסו לדמיין שמאלצים אותכם לוותר על המייל ולחזור לכתוב מכתבים באופן מסורתי. נו, הדפים האלה שהיו מכניסים פעם למעטפות עם בולים.
